"למה אני מרגיש חרדה ללא סיבה?"

אני מרגיש חרדה, אבל אין לי מושג למה. הכול בסדר, אז למה הגוף שלי מתנהג כאילו משהו נורא עומד לקרות?"

אחת מהסיבות השכיחות של פונים מגיעה כך. אנשים חווים מועקה, דופק מואץ, קושי לנשום, ולעיתים גם בכי, אבל בלי סיבה ברורה. הם מרגישים כאילו משהו בתוכם מתריע על סכנה, למרות שהמציאות החיצונית שקטה.

הרבה פעמים במקרים כאלה, מתוך ניסיון לקשר בין התחושות לאיזשהו דבר, פשוט מתרחקים מהמקום או בכלל מהסביבה שבה זה קורה – קניון, אנשים או כיתת לימוד. תלוי היכן זה קרה.

החרדה כתגובה פנימית, לא חיצונית

חרדה "ללא סיבה" היא לעיתים קרובות תגובה פנימית למשהו שאנחנו לא מודעים אליו. זה יכול להיות:

• עניין רגשי מודחק – תחושות שלא קיבלו מקום, כמו כעס, אשמה או עצב, וזה יכול להיות קשור לכל מיני עניינים של הזמן האחרון. אז אם זה דבר נקודתי, אז סביר שיעבור וגם שלא יחזור. אם מדובר בעניינים שקורים כבר מספר פעמים, זה עניין אחר שרצוי לברר.

• זיכרון לא מודע – חוויה מהעבר שצפה דרך הגוף, בלי שנזהה אותה כמקור. כאן אנחנו נכנסים לרובד שאפשר לכנות אותו "יותר עמוק", במיוחד מהסיבה שקשה להעלות על הדעת מה היתה התחושה הגופנית, ואם כן ידוע מהי – לא תמיד ידוע למה לקשר את זה ומה לעשות עם ההשערות שעולות בקשר לזה. הרבה פעמים אנשים אומרים: "אני יודע למה זה קשור, אבל איך זה עוזר לי?".

• פחד מהלא נודע – תחושת איום כללית שמתקיימת כשאין לנו שליטה או ודאות. זו דוגמא ספציפית לרגע שתחושות כאלה יכולות להופיע, אבל יכולות להיות דוגמאות רבות כאלה, שונות מאוד מאדם לאדם, אצל כל אחד ואחת.

הנקודה היא שהגוף מגיב, גם כשאנחנו לא מבינים למה. החרדה היא סימן לכך שמשהו בתוכנו קורה והעניין הוא לגלות מהו.

החרדה כקריאה פנימית

אז בהמשך למה שהסברתי עד עכשיו, במקום לשאול "למה אני מרגיש חרדה?", אפשר לשאול:

• מה מסתתר מאחורי הסימפטום של החרדה, האם המערך הנפשי שלי (הנפש שלי) "אומר" לי משהו?"

• אפשר לשאול גם: "האם יש משהו שאני מדחיק, משהו שאני מנסה להשתיק"?

• הכוונה ללא מודע - "האם יש משהו שאני לא יודע על עצמי?" ובהמשך לכך:"איך אפשר לגלות מה זה?"

החרדה היא לא אויב. היא שליח. לפעמים היא באה לומר לנו: "יש משהו שאתה לא נותן לו מקום, יש משהו שאתה לא מתמודד איתו בצורה טובה."

טיפול רגשי: לא רק להרגיע, אלא להבין כדי לשנות

טיפול רגשי, ובמיוחד טיפול בגישה פסיכואנליטית לא מתמקד רק בהפחתת סימפטומים. הוא עוזר לנו להבין את השורש. דרך שיחה, הקשבה, וחקר פנימי, אפשר להתחיל לזהות את המקור הלא מודע של החרדה, ולתת לו שם, הקשר, ומשמעות.

מספר עקרונות בטיפול:

• סבלנות לתהליך – החרדה לא נפתרת ברגע, אלא נבנית מתוך הבנה פנימית.

• נכונות לאפשרות שיתגלה משהו לא מודע – היכולת לזהות הקשרים פנימיים שלא תמיד ברורים, אך משמעותיים.

• דיאלוג כן ואמיתי – בו המטופל מוזמן לחשוב בקול, להרגיש בקול, ולבדוק את אמיתותיו.

לפעמים זה קורה הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים.

אם קראת עד כאן, ייתכן שמשהו נגע לך. לא תמיד קל להודות בפני עצמנו שיש תחושות שאינן בשליטתנו, ובוודאי לא כשאין להן "הסבר רציונלי". אבל לפעמים, דווקא החרדה ה"שקטה", זו שלא ברור מאין באה היא עניין בך שדורש הקשבה.

אפשר לקחת רגע ולהתבונן  לא מתוך שיפוט, אלא, עד כמה שאפשר מתוך סקרנות ורצון לדעת. מה קורה בתוכי? אילו חלקים בי מבקשים להתבטא?

ואם משהו מרגיש כבד מדי, או לא ניתן להבנה לבד — כדאי לדעת שיש גם אפשרות לפנות לייעוץ.

טיפול יכול להוות מרחב בטוח שבו מתגלים דברים, ובהמשך לכך המחשבות והתחושות לא רק עולות, אלא גם מפוענחות, מתבהרות ומעובדות.