ראיית מנהרה

ראיית מנהרה 

בהקשר הפיזיולוגי, ראיית מנהרה היא מצב שבו אדם רואה באמצעות הראייה המרכזית בלבד, בעוד ששדה הראייה ההיקפי מצטמצם באופן משמעותי.

מערכת הראייה שלנו מורכבת משני מרכיבים עיקריים. הראייה המרכזית מאפשרת לנו להתמקד בעצמים הנמצאים מולנו ולזהות פרטים באופן מדויק. הראייה ההיקפית, לעומתה, מאפשרת לנו לקלוט את הסביבה באופן רחב יותר, אך פחות מדויק. למשל, תנועה, שינויי אור וגירויים המתרחשים מסביבנו, גם כאשר איננו מתמקדים בהם באופן ישיר.

כאשר הראייה ההיקפית נפגעת, האדם ממשיך לראות את מה שנמצא מולו, אך שדה הראייה שלו מצטמצם באופן משמעותי והוא מאבד את היכולת לקלוט את המתרחש מסביבו.

במצב כזה האדם רואה רק את מה שנמצא במרכז שדה הראייה, כאילו הוא מביט דרך פתח עגול וצר.

ראיית מנהרה בהקשר הפסיכולוגי

בהקשר הפסיכולוגי, ראיית מנהרה היא מטאפורה המתארת מצב שבו התפיסה של האדם נעשית צרה וממוקדת מאוד. לא מדובר בפגיעה ביכולת הראייה, אלא באופן שבו האדם מפרש את המציאות או מתמודד עם דברים.

במצב כזה תשומת הלב "ננעלת" על איום, מחשבה, רגש או דרך פעולה אחת, בעוד שאפשרויות אחרות כמעט אינן נלקחות בחשבון. ככל שהמצוקה גדלה, כך גם היכולת לראות את התמונה הרחבה הולכת ומצטמצמת.

בחיי היומיום אפשר לראות זאת במצבי לחץ. אדם שנמצא תחת עומס רגשי עלול להרגיש שיש רק דרך אחת לפעול, גם כאשר קיימות אפשרויות נוספות. פעמים רבות הוא פועל מתוך הרגלים או פתרונות מוכרים, ומתקשה לחשוב בצורה גמישה או יצירתית.

ראיית מנהרה אינה גורמת לאדם לראות דברים שאינם קיימים, היא גורמת לו שלא לראות את מגוון אפשרויות הפעולה ורבדים נוספים.

ראיית מנהרה באובססיה

באובססיה נדמה ברגעים רבים שכל התודעה מתארגנת סביב המחשבה הטורדנית.

אדם החושש שפגע קלות ברכב אחר בשעת הנהיגה עשוי לעבור שוב ושוב בראשו על פרטי האירוע, לחפש סימנים שהתרחש פגיעה או להרגיש שהוא מוכרח לחזור ולבדוק. באותו רגע כל שאר המידע מאבד מחשיבותו. העובדה שלא נשמע רעש, שהנהג האחר לא התייחס לדבר ושאין שום סימן ממשי לאירוע כמעט אינה מצליחה להרגיע אותו, משום שהתודעה ממוקדת באפשרות השלילית בלבד.

באופן דומה, אדם הסובל מאובססיה הקשורה לבריאות עלול לפרש תחושת גוף רגילה כסימן למחלה משמעותית ולהתקשות לראות הסברים פשוטים וסבירים יותר.

ראיית מנהרה בחרדה

גם בחרדת ציפייה נוצרת ראיית מנהרה, אך כאן המיקוד הוא באיום ובסכנה.

אדם שעומד להרצות עלול להיות משוכנע שייכשל, שיתבלבל ושכולם יבקרו אותו לרעה. באותו רגע קשה לו לזכור מצבים קודמים שבהם הצליח, את העובדה שהקהל יכול להיות סלחני או את האפשרות שגם אם יתרגש, יוכל להתגבר על כך.

באופן דומה, אדם החווה התקף חרדה עלול להיות משוכנע שהוא עומד למות או להשתגע. הפחד כה עוצמתי עד שהוא מתקשה לראות הסברים אחרים לתחושותיו, גם כאשר כבר הוסבר לו שמבחינה רפואית מדובר בתגובה פיזיולוגית תואמת לרגעי חרדה.

ככל שהחרדה גוברת, כך ראיית המנהרה מתעצמת: האדם מבחין בעיקר במידע המאשר את הפחד, ומתעלם כמעט לחלוטין ממידע שעשוי להרגיע אותו.

ראיית מנהרה ומצבי קיצון נפשיים

במצבי מצוקה קשים במיוחד עלולה ראיית המנהרה להיות כה קיצונית, עד שהאדם מתקשה לראות אפשרויות נוספות להתמודדות עם הכאב הנפשי. התחושה הסובייקטיבית היא שאין מוצא אחר, אף שבפועל קיימות אפשרויות רבות שאינן נגישות לו באותו רגע. לכן, במצבי משבר נפשי חריפים חשוב מאוד שלא להישאר לבד ולפנות בהקדם לעזרה מקצועית או לאנשים קרובים.

טיפול

מנקודת מבט פסיכואנליטית, ראיית מנהרה איננה רק צמצום של החשיבה, אלא גם צמצום של העולם הפנימי, של הסובייקט. כאשר פחד, אשמה, בושה או קונפליקט בלתי פתור נעשים דומיננטיים, הם יכולים להשפיע על האופן שבו האדם תופס וחווה את המציאות. הוא אינו רק חושב על האפשרות השלילית הוא חווה אותה כמציאות היחידה כמעט. במובן זה, ראיית המנהרה היא ביטוי לאופן שבו העולם הפנימי מארגן את התפיסה לגבי העולם.

אחד מיעדיו של טיפול נפשי הוא להרחיב מחדש את שדה הראייה בהיבט הנפשי. כאשר היסודות הלא מודעים מטופלים, או כאשר החרדה או האובססיה נחלשות, האדם מתחיל לראות שוב אפשרויות נוספות, לפרש את המציאות באופן גמיש יותר ולבחון דרכי פעולה שלא היו נגישות לו בזמן שהיה נתון לראיית המנהרה.