פסיכואנליזה | טיפול פסיכואנליטי

 

מהי פסיכואנליזה? מהו טיפול פסיכואנליטי? מיהו פסיכואנליטיקאי ומה זה בכלל פסיכואנליטי?

 

המושג פסיכואנליזה הופיע בפעם הראשונה בשנת 1896 במאמר שכתב זיגמונד פרויד ונוגע בשאלת הסיבתיות של מחלות.

 

"פסיכואנליטי" (פסיכו - אנליטי) אם כך, מבטא את כיוון העבודה הכללי של הטיפול הפסיכואנליטי - פירוק, גילוי וטיפול בגורמים לסבל ולבעיות בשדה הנפשי ולא טיפול שמתמקד במאבק בסימפטומים.

  

טיפול פסיכואנליטי מאפשר לטפל בבעיות, בקשיים, בסימפטומים שמהם סובל האדם על ידי גילוי של הלא מודע בחיי הנפש, בעזרת הכוונה של פסיכואנליטיקאי.

 

אך מהן בעיות ? מהם סימפטומים ? מהו הלא מודע ומהי בעצם נפש ?

הקוראים את התכנים המצויים באתר יוכלו למצוא בו ודאי חלק מהתשובות ואתם מוזמנים לעשות כך.

 

טיפול פסיכואנליטי בימנו

במהלך השנים הרבות מאז נולדה הפסיכואנליזה, עסקו פסיכואנליטיקאים בטיפול במגוון עצום של בעיות נפשיות סובייקטיביות אך התייחסו גם להיבטים חברתיים שנגזרו מהתיאוריות הפסיכואנליטיות. תיאוריות אלו פותחו בתחילה רק על ידי פרויד ובהמשך

גם על ידי תלמידיו וממשיכי דרכו.

טיפול פסיכואנליטי בימינו
הטיפול הפסיכואנליטי יסודו כאמור בגילוי הלא מודע וזאת, על פי שיטה טיפולית ראשונית שהתגלתה, פותחה והתבססה בסוף המאה ה—19.

 

יש לומר, מאז ועד היום, על פי רוב נקודת הפתיחה לתחילת הטיפול הנה פניה שבאה בעקבות סבל, בעקבות משהו שנכשל, שלא הולך. לעיתים מצטרפת לסבל גם שאלה של האדם לגבי עצמו, רצון לדעת את עצמו.

 

מה שהשתנה במהלך השנים הם המאפיינים של נקודת הפתיחה לטיפול והשתנו גם היבטים מסוימים בטיפול.

 

ואכן, בחלוף הזמן, כתוצאה משינויים ותוספות לתיאוריות הנוגעות למנגנונים הנפשיים, תמורות בתרבות, שינויים במקורות הסבל הנפשיים של האדם והיווסדותן של אסכולות שונות השתנתה גם השיטה והפכה לפרקטיקה טיפולית.

 

התיאוריה הפסיכואנליטית ומה שנגזר ממנה - טיפול פסיכואנליטי - מהווים עד היום את גוף הידע הרחב והמעמיק ביותר להבנת נפש האדם, הסבל האנושי וההפרעות הנפשיות.

 
כאן מובאים בתמצית מספר היבטים יסודיים בגישה הטיפולית היסודית והתייחסות לשינויים מסוימים שחלו בה. 

 

 

טיפול פסיכואנליטי - לחצו כאן ליצירת קשר

 

 

הסימפטומים

טיפול פסיכואנליטי בבעיות פסיכוסומטיות

 

בראשית, עבודתו של פסיכואנליטיקאי (יש מי שנוהגים לומר פסיכואנליסט) היתה טיפול בעיקר במי שחלה בהיסטריה, מה שנהוג לכנות כיום "מחלה פסיכוסומטית" (פסיכה-נפש, סומה-גוף). פירוש המילה "פסיכוסומטי" הוא נפשי-גופני ובהקשר שלנו, הכוונה לבעיה גופנית שמקורה בנפש.

 

דרך נוספת לבטא את הרעיון הזה הוא ההתייחסות לכאב גופני כתוצאה ממקור רגשי. היבט זה רלוונטי גם לימינו, אם כי הידע ותחומי הפעילות התרחבו מאוד.

 

טיפול פסיכאנליטי בחרדה, אובססיות והתמודדויות נפשיות אחרות


בהמשך התרחבו תחומי הטיפול למחלות נפשיות אחרות ובעיות בתחום הנפשי כמו חרדה, פוביות, אובססיות ותופעות נפשיות הקשורות איתן כמו מחשבות טורדניות.

 

הדבר הבולט בהתמודדויות נפשיות כפי שצוינו כאן הוא חוסר יכולתו של אדם לטפל בבעיה ממנה הוא סובל באמצעים של התייחסות מודעת. טיפולים בשדה של המודע מכוונים להיבט ההגיוני ולהתמודדות עם הסימפטום.

כלומר ניסיונות להבנה לוגית ולהתמודדות עם החרדה, או להתמודדות עם מחשבות טורדניות וכו'. 

 

לעומת זאת, טיפול פסיכואנליטי חותר לגילוי המקורות הנפשייים שמחוללים עם הבעיה כדי לאפשר הזדמנות לפתור את הדברים.

 

הבנת מחלות נפשיות פסיכוטיות

 

בשלבים מתקדמים יותר, החלו פסיכואנליטיקאים לטפל בהצלחה גם בפסיכוזות, ביניהן בחולים בסכיזופרניה על גווניה השונים. טיפול פסיכואנליטי בצורות השונות של הפסיכוזה הוא בעל מאפיינים מיוחדים והתפתח במיוחד משנות החמישים של המאה הקודמת על בסיס משנתו של הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי ז'אק לאקאן.

 

המושג המרכזי סביבו לאקאן מפתח את ההתייחסות לפסיכוזה נקרא "שם האב". זהו מושג מפתח בהבנה של המבנים הנפשיים הקליניים השונים של בני אדם.  המבנים הנפשיים היסודיים הם: מבנה נפשי נוירוטי - כפי שמתהווה אצל רוב האנשים, מבנה נפשי פרוורטי ומבנה נפשי פסיכוטי.

 

המושג "שם האב" מגלם בתוכו את האפשרות של כל ילד לקבל או לדחות בשנים הראשונות לחייו את החוקים הראשונים שישיתו עליו הוריו והמטפלים הראשונים האחרים. ההשלכות של קבלה או של דחיית הפונקציה הנפשית הזו היא, בין השאר, האפשרות להתפרצות של פסיכוזה

 

טיפול פסיכואנליטי בהקשר לענייני חיים רבים

 

יחד עם זאת, כבר בשנותיה הראשונות ובמקביל לטיפול במה שמוגדר מחלה נפשית, טיפלו פסיכואנליטיקאים בקשיי חיים שונים, החל מבעיות שבהם נתקלו ילדים, כמו המקרה המפורסם של "הנס הקטן" – פוביה אצל ילד בגיל 5, וכלה בהתמודדויות נפשיות של בוגרים בכל גיל אשר נוגעים לאספקטים שונים בחיים.

 

מנקודת מבט מסוימת, טיפול פסיכואנליטי מהווה מחיר חליפי לסימפטומים ולסבל מתוך החתירה שעומדת בבסיס הטיפול - לשנות משהו ביחס לבסיס שלהם. הרצון להבריא ביחד עם עניין בידע על העצמי וחתירה להביא לשינויים בחיים מהווים יחד מניעים חשובים להצלחת הטיפול.

 

אם בתחילת ימיה הגיעו לקליניקה בעיקר פונים הסובלים מסימפטומים חמורים, כפי שצוינו לעיל, הרי שעם השנים השתנו והתרחבו גם סיבות הפניה לטיפול. חלק ניכר של הפניות לטיפול נפשי כיום נעשות מתוך רצון לפתור בעיות על מנת להשיג איכות חיים טובה יותר ולאו דווקא רק מתוך רצון לטפל בסימפטומים שהיו יכולים להיות מוגדרים בעבר כמחלה.

 

יותר מכך, בעידן שבו "חיפוש עצמי" הנו מאפיין של התרבות ומביא אנשים לנסוע לארצות מרוחקות במטרה לפגוש תרבויות אחרות שיאפשרו להם לפגוש משהו בעצמם, בתקופה שבה ישנן שפע של קבוצות רוחניות שמטרתן גילוי של העצמי, מציעה הפסיכואנליזה לאדם אפשרות להתנסות בהיכרות אינטימית ביותר עם עצמו, עם הלא מודע שלו, עם בחירותיו, עם יחסיו לאחרים, לעצמו ולעולם. וזאת, תוך חתירה אחר ידע שנוגע להיבטים הייחודיים לו.

 

העבודה הזו שנעשית בדיבור ונקראת לעיתים "אנליזה", היא כזו שמלווה בגילויים ואפקטים אשר עשויים להיות מעניינים מאוד, מרגשים ומפתיעים.

 

הטיפול הפסיכואנליטי כפרקטיקה הקשורה לחברה

מי שפונה לטיפול מטופל באופן אינדיבידואלי. ואכן, הטיפול הפסיכואנליטי הוא עבור היחיד, זה שמגיע לטיפול, לכאורה במנותק מהחברה. אך זוהי אשליה בלבד. לכן, טיפול פסיכואנליזה חברה תרבות, יכולות להיאמר בנשימה אחת.

 

בהקשר לכך כותב פרויד במאמרו "פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני" (1921)

 

"נכון הדבר כי הפסיכולוגיה של היחיד עוסקת באינדיבידואל וחוקרת את הדרכים בהן הוא חותר לסיפוק של דחפיו. אך רק לעיתים רחוקות, תחת תנאים יוצאים מן הכלל הפסיכולוגיה של היחיד יכולה שלא להביא בחשבון את יחסיו של היחיד עם אחרים. בחיי הנפש של היחיד מעורבים אחרים באופן בלתי נמנע, כמודל, כאובייקט, כגורם מסייע, כיריב. כך, שממש למין ההתחלה, הפסיכולוגיה של היחיד באופן המורחב אך בעל היגיון מוצדק לחלוטין, היא בו זמנית גם פסיכולוגיה חברתית.
יחסיו של היחיד עם הוריו ועם אחיו ואחיותיו, למושא אהבתו, לרופא שלו, למעשה כל היחסים שעד כה היו הנושאים הבולטים של המחקר הפסיכואנליטי, יכולים להיחשב כתופעה חברתית." 

 

הפסיכואנליזה, למרות שיש החושבים כך, לא אמרה את מילתה האחרונה. פסיכואנליטיקאים עוסקים בשאלות תיאורטיות ופרקטיות הנובעות מההיבטים של התרבות האקטואלית לאורך כל שנות קיומה של הפסיכואנליזה וממשיכים לעשות כך גם כיום. דווקא רבות מהביקורות שנשמעות כלפי הפסיכואנליזה הן אלה המבוססות על היעדרה של התעדכנות ביחס לשינויים שחלו בה.

 

סטריאוטיפים הנוגעים לטיפול הפסיכואנליטי

כמו כמעט בכל עניין שיש לו נגיעה חברתית, גם ביחס לפסיכואנליזה ישנן דעות קדומות. זיגמונד פרויד המציא את הפסיכואנליזה ופיתח אותה במשך תקופה של למעלה מארבעים שנה. הוא כתב מאמרים במגוון עצום של נושאים ואלו שבאו אחריו הוסיפו, חידדו ופיתחו.

טיפול פסיכואנליטי
ובכל זאת, ישנם מספר נקודות שכמו נדבקו לפסיכואנליזה ולהקשרים של טיפול פסיכואנליטי אף שהן לא בהכרח אקטואליות או הכרחיות עבור טיפול, אנליזה, לא בעבר וגם לא בימנו.
אתייחס למספר שאלות המופנות אלי תדיר בנושאים הללו:

 

האם המטופל באנליזה שוכב על הספה  ?

 

בחדר הטיפול שבו מקבל פסיכואנליטיקאי יש בדרך כלל כסא ויש ספה והטיפול יכול להתקיים כך וגם כך. שכיבה על הספה הינה זכר לתקופה של העיסוק של פרויד בהיפנוזה שקדמה לפסיכואנליזה. אז, הסתייע פרויד בלחיצה על מצחו של המטופל השוכב על הספה ועודד אותו להיזכר בהיבטים הקשורים לחייו ורלוונטיים לטיפול. נוסף על כך, רופאים בכלל, אז וגם כיום מזמינים את החולים המגיעים אליהם לבדיקות לשכב על המיטה שבחדר הרופא כדבר שבשגרה. הפסיכואנליזה שצמחה מהרפואה ועל ידי רופא קשורה לכך גם בקשר היסטורי זה.
פרויד במאמר מ-1913, אז כבר פסיכואנליסט מנוסה, מסביר כי הסיטואציה הטיפולית בה המטופל שוכב על הספה היא העדפה אישית שלו מאחר והיה לו קשה לעמוד בכך שבמשך יום עבודה שלם מטופלים יביטו בו. בנוסף על כך הוא היה ער לכך כי הבעות פניו עלולות להפריע לדברי המטופל או להשפיע עליהם ורצה להימנע מכך.
שכיבת המטופל על הספה, ללא קשר עין עם האנליטיקאי, הפכה לפיכך לאפשרות אותה הציע פרויד לתלמידיו. אפשרות אך לא עניין שבחובה.

 

האם טיפול פסיכואנליטי מתקיים 5 פעמים בשבוע ?

 

ה'תדמית' הזו של הטיפול הפסיכואנליטי נולדה בימי פרויד וראשית הטיפול הפסיכואנליטי ואכן היתה לה אחיזה במציאות. אולם, גם בתקופה ההיא ועד היום מטופלים רבים שלא על בסיס נוסחא זו. כיום, טיפולים רבים מתקיימים על בסיס פגישה שבועית. אך יותר פגישות או פחות, העניין מתקיים על פי הצרכים הטיפוליים, רצון המטופלתאום פגישה והכוונת האנליטיקאי. דוגמא לקבוצה מיוחדת בהקשר זה היא סטודנטים בתחומי הטיפול המגוונים הנמצאים בשלבים שונים של חיפוש והכשרה ומבקשים לעשות אנליזה ולהגיע מספר פעמים בשבוע. עבור אלה עשוי אף להתאפשר טיפול פסיכואנליטי מוזל. ישנם שמנסים לעשות כיום אבחנה בין טיפול פסיכואנליטי אצל פסיכואנליסט, פסיכותרפיה פסיכואנליטית וטיפול דינאמי. נדמה לי כי ניסיון שכזה להגדיר מראש את מה שיקבע את אופי הטיפול יכול רק להזיק. אכן ישנן הכוונות חריגות, אך בעיקרו של דבר, טיפול שמתאים למטופל בהתאם לדיאגנוזה ולמהלך הפרקטי – הוא הדבר שצריך להתוות את הכיוון.

 

 

 

האם נכון הדבר שטיפול פסיכואנליטי נמשך שנים רבות ?

 

אנליזה אכן יכולה להימשך מספר שנים אך הטיפול הפסיכואנליטי נעשה בהתאם לכל מקרה ומקרה. משך הטיפול איננו נקבע מראש והוא יכול להימשך מספר מצומצם של פגישות, חודשים בודדים וגם מספר שנים. פסיכואנליטיקאים עובדים אמנם בקליניקות הפרטיות, אך רבים עובדים גם במרפאות ובמוסדות בקהילה -  עם ילדים, מתבגרים ומבוגרים ומבצעים התערבויות טיפוליות נקודתיות .

גם כאן, בנושא משך הטיפול, מתקיים הדבר באופן ייחודי לכל אחד, אלא שהאילוצים המוסדיים מביאים לכך כי ישנן הגבלות על משכו של הטיפול שיסודן בצורך לתת מענה טיפולי לאוכלוסייה גדולה.

 

ניתן לקרוא עוד על הטיפול הפסיכואנליטי בשאלות ותשובות.

 

 

 

טיפול פסיכואנליטי - לחצו כאן ליצירת קשר

                                                          

 

נכתב על ידי, איציק לוי

 

פסיכואנליטיקאי, עובד סוציאלי (מ.ר 23671)