איך מפסיקים קשר רעיל שאני לא מצליחה לעזוב?

א. רקע

קשר רעיל הוא אחד המצבים שבהם אדם יודע שמשהו פוגע בו, אך מתקשה לעזוב. 

המונח ‘קשר רעיל’ לא נולד מתוך הפסיכולוגיה, אלא מתוך ניסיון של אנשים לתת שם לחוויה של קשר שמרגיש כמו משהו שברגע אחד נתפס כבעל ערך, משמעות וסיפוק אך מנגד יש בו מאפיינים של פגיעה ברגע הבא.

המושג קשר רעיל (toxic relationship) איננו מושג פסיכולוגי קלאסי, ודאי לא מושג פסיכואנליטי, אך נכנס לשימוש בשיח הפסיכולוגי הפופולרי לפני כ 50 שנה כדי לבטא קשת רחבה של קשרים פוגעניים ונקשר באופן מיוחד לתחום הזוגיות.

אדגיש שוב, כאשר אנחנו מדברים על תחום הזוגיות, קשר רעיל אינו מוגדר רק לפי עוצמת המריבות או הדרמה שבו. לעיתים הוא דווקא מתאפיין ברגעים של קרבה, תשוקה, ואפילו אהבה. מה שהופך אותו לרעיל הוא מגוון של היבטים מתמשכים בתוך הקשר שיש בהם את היסודות של ויתור על העצמי, מתח ביחס לשיפוטיות מצד בן הזוג, רגשות אשמה ואפילו פחד.

יצירת קשר - טיפול בקשר רעיל

ב. קשר רעיל ביחסים בין בני אדם

כפי שהסברתי קודם, המושג 'קשר רעיל' בא לבטא מגוון של היבטים שליליים במסגרת של קשרים בין אנשים.

למרות שהמונח ‘קשר רעיל’ מזוהה בעיקר עם יחסים בין בני זוג, הוא בא להמשיג אספקטים שיכולים להופיע בכל קשר אנושי, בסביבה המשפחתית, ביחסי חברות ואפילו בעבודה.
ובכל זאת, בזוגיות 'קשר רעיל' מקבל עוצמה מיוחדת, משום שהקשר נוגע במקומות רגישים מבחינת האדם, הסובייקט,כמו תלות, זהות ואהבה.

כאן, במאמר הזה, נתמקד ב'קשר רעיל' שנוגע ליחסים זוגיים, שם השאלות: "מדוע אני נמצא בקשר רעיל?" ו - "מדוע אני לא מצליח לעזוב קשר רעיל?" מופיעות בעצמה גבוהה ובשכיחות גדולה יותר.

ג. ביטויים של קשר רעיל

למעשה, ביטויים של קשר רעיל מקיימים בכל קשר שיש בו מאפיינים מתמשכים של פגיעה, צמצום או ערעור שאדם אחד, בן הזוג, מפעיל על בן או בת הזוג האחרים.

ננסה לראות כיצד זה קורה:

הגבלת הקשר עם אחרים – בן הזוג מביע כעס לנוכח העובדה שבת הזוג מקיימת קשרים עם חברים וחברות באופן מתמשך וכתוצאה מכך היא מצמצמת קשרים עם חברים וחברות וגרוע מכך, נאלצת אפילו לנתק אותם.

דיווחי נוכחות – בן הזוג מצפה לדעת היכן בת הזוג נמצאת, עם מי היא נפגשת ומתי היא חוזרת. לעיתים זה מוצג כדאגה או כעניין טבעי, אך בהדרגה נוצר צורך לעדכן באופן שוטף, לענות במהירות להודעות ולהסביר כל עיכוב. בת הזוג מוצאת את עצמה בודקת את הטלפון לעיתים קרובות, לא מתוך רצון, אלא מתוך חשש מהתגובה אם לא תהיה זמינה.

הליכה על ביצים – בת הזוג לומדת עם הזמן שיש נושאים שכדאי להימנע מהם, אמירות שעלולות “להדליק” את בן הזוג, או מצבים שבהם עדיף לשתוק. גם כאשר אין עימות גלוי, מתקיימת דריכות מתמשכת: צורך לחשוב פעמיים לפני כל אמירה, להתאים את עצמה למצב הרוח של האחר, ולהימנע ממצבים שעלולים לעורר תגובה לא צפויה.

ערעור מתמשך של תחושת הוודאות ושל הביטחון העצמי – בן הזוג מגיב לעיתים באופן שמטיל ספק בדבריה או בתחושותיה של בת הזוג: “את מגזימה”, “זה לא קרה ככה”, “את לוקחת דברים קשה מדי”. עם הזמן, בת הזוג מתחילה לפקפק בעצמה, שואלת את עצמה אם היא אכן מפרשת נכון את המציאות, ונעשית תלויה יותר ויותר בפרשנות של בן הזוג.

הזזת גבולות – התנהגויות שבעבר היו נתפסות כבלתי מתקבלות על הדעת כמו אמירות פוגעניות, התפרצויות כעס או יחס מזלזל נעשות בהדרגה “נסבלות”. בת הזוג מוצאת את עצמה מסבירה לעצמה מדוע זה קרה, מצמצמת את חומרת האירוע, או מאמינה שמדובר במשהו חד-פעמי או אפילו "מנרמלת" אותו. כך, הגבולות הפנימיים משתנים, ומה שפעם היה ברור כקו אדום הופך למשהו שניתן לעבור עליו.

ויתור על "העצמי" - הדפוס המתמשך שבו האדם שנפגע מוצא את עצמו מוותר על דברים שהוא מעוניין בהם, מוכן להגביל את עצמו בעיסוקי פנאי, משפחה או פעילויות חברתיות. כך למשל, אדם יכול למצוא את עצמו מוותר שוב ושוב על מפגשים חברתיים או תחביבים, לא מתוך בחירה חופשית אלא כדי להימנע ממריבה צפויה. בהתחלה זה נראה כמו “התחשבות”, אבל עם הזמן נוצרת מציאות שבה הוא כמעט ואינו עושה איזושהי פעילות עצמאית ללא תחושת אשמה או מתח.

ד. מאפיינים של קשר רעיל (איך לזהות קשר רעיל)

למרות שכל קשר הוא ייחודי, ניתן לזהות דברים שחוזרים על עצמם בקשרים רעילים. לא תמיד הם מופיעים בבת אחת, ולעיתים הם מתפתחים בהדרגה, כמעט מבלי שניתן יהיה לשים לב מתי בדיוק משהו השתנה.

חוסר יציבות רגשית - אחד המאפיינים הבולטים הוא חוסר יציבות רגשית. הקשר נע בין קרבה לריחוק, בין חום לקור, באופן שאינו צפוי. רגע אחד יש תחושה של חיבור עמוק, אינטימיות ואפילו הקלה, כאילו הדברים הסתדרו. אך זמן קצר לאחר מכן עשוי להופיע ריחוק, שתיקה רועמת או עימות, שמערערים את התחושה הזו. התנודות הללו יוצרות מתח מתמשך.

תלות רגשית - מאפיין נוסף הוא תלות רגשית הולכת וגוברת. בת הזוג עשויה למצוא את עצמה מושפעת באופן ניכר מהתנהגותו של בן הזוג: הודעה שלא נענתה בזמן, שינוי קל בטון הדיבור, או תגובה שנחווית כמרוחקת, כל אלה יכולים לשנות את מצב הרוח שלה באופן משמעותי ולהביא בין השאר לתחושת אשמה מתמשכת, מעין עננה שמרחפת על הווית הקיום. בהדרגה, מרכז הכובד הרגשי עובר אל הקשר, ולעיתים נדמה שקשה לשמור על יציבות פנימית שאינה תלויה בו.

עיסוק מחשבתי אינטנסיבי בקשר - המחשבות חוזרות שוב ושוב לאותם רגעים, לאותם ניסיונות להבין מה קרה ומה המשמעות של כל פרט. בת הזוג עשויה למצוא את עצמה מנתחת שיחות, מדמיינת תרחישים, או מחפשת הסברים להתנהגויות שאינן ברורות לה. העיסוק הזה תופס נפח הולך וגדל, ולעיתים בא על חשבון תחומים אחרים בחייה.

פגיעה בערך העצמי - בתוך הדינמיקה הזו, עשויה להופיע גם פגיעה בערך העצמי. לא תמיד מדובר באמירות ישירות או פוגעניות באופן מובהק. לעיתים זו תחושה מתמשכת של חוסר ביטחון, של ספק עצמי, של צורך להיות “בסדר” או להוכיח את עצמה בתוך הקשר. תחושה זו אינה מופיעה בבת אחת, אלא נבנית בהדרגה, מתוך החוויות החוזרות בתוך הקשר.

קושי הולך וגובר בהצבת גבולות - גם כאשר ברור שמשהו אינו מקובל או פוגע, קשה לומר זאת באופן ישיר או לעמוד מאחורי הדברים. בת הזוג עשויה למצוא את עצמה מוותרת שוב ושוב, מתאימה את עצמה למצבים שאינם נוחים לה, ולעיתים אף פועלת בניגוד לרצונותיה. הקושי הזה אינו נובע בהכרח מחוסר הבנה, אלא מהדינמיקה שנוצרה, כזו שמקשה להחזיק בעמדה יציבה בתוך הקשר. במקרים חמורים יותר נשמעת תלונה כמו:"אני כבר לא יודעת מה נכון ומה לא נכון, אני אבודה".

יצירת קשר - טיפול בקשר רעיל

ה. מדוע כל כך קשה לעזוב קשר רעיל גם כשברור שנפגעים? נקודת מבט סובייקטיבית

אחת השאלות הכואבות ביותר שעולות בהקשר של קשר רעיל היא השאלה הפשוטה לכאורה: אם אני נפגע ממערכת היחסים הזו, מדוע איני עוזב?

לעיתים קרובות, עצם העלאת השאלה מלווה בתחושת בלבול ואף בביקורת עצמית, כיצד ייתכן שאני מבין את הפגיעה, אך מתקשה לפעול בהתאם לכך.

בראש ובראשונה, מדובר בהיבטים סובייקטיביים, הנוגעים לעולמו הפנימי הייחודי של כל אדם ואדם. אין מדובר בהתמודדות רק עם הקשר הנוכחי, אלא במכלול רחב יותר של חוויות, הרגלים ומשמעויות שנבנו לאורך החיים.

בתוך המכלול זה ניתן למצוא תהליכי התקשרות מוקדמים, שנוסדו כבר בשלבים הראשונים של ההתפתחות, לצד חוויות מקשרים קודמים, כאלה שהותירו חותם על האופן שבו האדם תופס קרבה, מרחק, אהבה, דחייה, ריבים והתפייסויות ועוד.

לכך מצטרפות גם תפיסות ועמדות שנבנו עם השנים: מה נחשב בעיני האדם כקשר “טוב”, עד כמה ניתן או ראוי להתאמץ בתוך קשר, ומהו המקום של סבל או ויתור בתוך יחסים. לצד אלה פועלים גם חששות ופחדים, לעיתים גלויים ולעיתים פחות כגון פחד מבדידות, מחשש שלא תימצא אהבה אחרת, או חרדה מפני אובדן.

כל המרכיבים הללו אינם פועלים בנפרד, אלא משתלבים זה בזה ויוצרים את האופן הייחודי שבו האדם חווה את הקשר ואת האפשרות לעזוב אותו. משום כך, השאלה “למה אני לא עוזב?” אינה יכולה לקבל תשובה כללית אחת, אלא דורשת התבוננות מעמיקה יותר, לעיתים במסגרת טיפול, שבו ניתן לברר את המשמעויות האישיות שהקשר מקבל עבור אותו אדם.

ו. מדוע קשה לעזוב קשר רעיל? נקודת מבט כללית

השאלה הזו, שעולה פעמים רבות בתחילת הטיפול, מביאה עמה גם הלקאה עצמית ותחושת אשמה, איזו אמירה פנימית ש“כבר הייתי צריך לדעת”, או ש“משהו בי לא בסדר” אם אני נשאר. אך בפועל, הקושי לעזוב אינו נובע בדרך כלל מסתם חולשה, אלא מדינמיקה נפשית מורכבת הרבה יותר. לגבי החלק הסובייקטיבי , הייחודי הסברתי קודם, וכאן אתייחס להיבטים שעולים באופן כללי. 

לעיתים קרובות, הקשר אינו נחווה כרעיל באופן רציף. לצד רגעי הפגיעה מופיעים גם רגעים של קרבה, חום ואפילו תחושת תיקון. דווקא הרגעים הללו שבהם נדמה שהדברים מסתדרים, מקבלים משקל רב במיוחד. הם מחזקים את התקווה לכך שהקשר יכול להיות אחר, ושהקושי הוא זמני בלבד. כך נוצר מעין מתח בין מה שהקשר הוא בפועל לבין מה שהוא יכול היה להיות, והמתח הזה מקשה על קבלת החלטה סופית.

בנוסף לכך, הקשר עשוי להיות טעון במשמעות רגשית עמוקה. לעיתים הוא נוגע בצרכים בסיסיים של קבלה, שייכות או אהבה. במצבים כאלה, העזיבה אינה נתפסת רק כוויתור על אדם מסוים, אלא גם כוויתור על אפשרות ותקווה שמשהו פנימי יימצא את מקומו באמצעות הקשר הזה.

יש גם ממד של הסתגלות הדרגתית. מה שבתחילת הקשר היה נראה כחריג או בלתי מתקבל על הדעת, נעשה עם הזמן מוכר יותר, ולעיתים אף “נסבל”. האדם לומד להתאים את עצמו לדינמיקה, להפחית ציפיות, או להסביר לעצמו את המתרחש בדרכים שמאפשרות להישאר. תהליך זה אינו מודע בהכרח, אך הוא משנה את נקודת הייחוס הפנימית ומקשה לזהות עד כמה המצב הפך להיות פוגעני.

לצד כל אלה, קיים גם פחד ממשי ממה שיקרה לאחר העזיבה. לא רק הפחד מבדידות, אלא גם תחושת ריקנות אפשרית, אובדן של שגרה ושל זהות שנבנתה בתוך הקשר. לעיתים נדמה שהקשר, גם אם הוא פוגע, מספק מסגרת כלשהי של יציבות, והמשמעות של הוויתור מצריך מוכנות לצעוד אל הלא נודע.

בתוך מכלול הגורמים הזה, ניתן להבין כיצד נוצר מצב שבו הידיעה שמשהו אינו טוב מתקיימת לצד קושי ממשי לפעול בהתאם לה. הקשר אינו מוחזק רק על ידי מה שקורה בין שני אנשים, אלא גם על ידי המשמעות שהוא מקבל עבור כל אחד מהם. ולכן, העזיבה אינה רק פעולה חיצונית, אלא תהליך פנימי מורכב של ויתור, הבנה ולעיתים גם אבל.

על כל אלה צריך להוסיף לכך גם את הכאב הכרוך בפרידה עצמה. גם כאשר ברור שהקשר פוגע, הפרידה אינה נחווית כהקלה מיידית, אלא כאובדן ממשי. לא רק אובדן של האדם, אלא גם של מסגרת של חיים, בילויים, רגעים אינטימיים וגם פנטזיות ותקוות, שמערכת היחסים תהיה אחרת. עבור חלק מהאנשים, ובעיקר עבור מי שחווה קושי בפרידות או רגישות גבוהה לנטישה, הכאב הזה עשוי להיות עוצמתי במיוחד. במצבים כאלה, ההישארות בקשר, גם  כאשר ישנה פגיעה מתמשכת עלולה להוות לכאורה מצב עדיף מהמפגש עם הכאב והבדידות שהפרידה עלולה לעורר.

יצירת קשר - טיפול בקשר רעיל

ז. טיפול ב"קשר רעיל"

כאשר עולה השאלה כיצד להפסיק קשר רעיל, וזה קורה הרבה פעמים בשעת משבר, יש ציפייה לתשובה ברורה, אולי אפילו טכנית : מה לעשות, איך לפעול, מה הכלים? כיצד “לצאת מזה”.

חשוב מאוד להביא בחשבון שהקושי לעזוב אינו יכול להיעלם ברגע וקשור מאוד למערך הנפשי הסובייקטיבי של האדם. כך, צריך ללא ספק להתייחס לתחושת הדחיפות מצד אחד, אבל גם להביא בחשבון שמדובר בעניינים שיש בהם גם עומק ומורכבות.

לכן, טיפול אינו מתמקד רק בשאלה כיצד להפסיק את הקשר באופן מיידי, אלא בניסיון לברר למשל כיצד הוא התאפשר ומהו מקומו בחייו של האדם. מדוע נוצר קשר כזה? באילו היבטים נפשיים הוא נוגע ואילו חוויות או עניינים הוא מעורר או משחזר?

שאלות כאלה מכוונות גם ללא מודע בחיי הנפש.

כך שהתייחסות להיבטים שנמצאים מעבר לעניינים הלוגיים, מעבר למה שחבר טוב או בן משפחה יכול לומר, הם אלה שיתנו סיכוי לחולל שינוי אמיתי.

בהתאם לכך, בתהליך טיפולי מקצועי, ניתן להתחיל להתבונן בדינמיקה שנוצרה בקשר הזוגי אבל במקביל גם בתוך עולמו של האדם עצמו. למשל, כיצד נוצרת אותה תלות רגשית, מדוע קשה להציב גבולות, או מה מקורו של הפחד מעזיבה. הבנה זו אינה מבטלת את הקושי, אך היא מאפשרת להתייחס אליו באופן אחר כדי להתחיל ולאפשר שינויים.

לעיתים, כבר עצם ההבנה משנה משהו ביחס לקשר. מה שנחווה קודם כבלתי נמנע, מתחיל להיתפס כאפשרות אחת מבין כמה. האדם עשוי להתחיל לזהות את המקומות שבהם הוא פועל מתוך חזרתיות מוכרת, ולבחון בהדרגה אפשרויות אחרות, גם אם בתחילה באופן חלקי וזהיר.

בסופו של דבר, כדאי מאוד שהמטרה לטיפול לא תהיה רק  “לצאת מקשר רעיל”, אלא להבין את התנאים שהפכו קשר כזה לאפשרי מלכתחילה ולהביא לשינויים שיפתחו אפשרות לקשרים אחרים כאלה שבהם מתקיימים פחות צמצום ופחות תלות, ויותר מרחב, יציבות ובחירה.