You need a newer version of flash

03-6950706

הלא מודע – The Unconscious

 

א. הלא מודע – מושג, תופעה, מערכת

הלא מודע הוא מושג חמקמק ויש לכך סיבות רבות. בתור התחלה נאמר לפחות דבר אחד, והוא שהלא מודע איננו אחד אלא הוא שם בסיסי לתופעה נפשית שניתן לראות היבטים רבים לה. יותר מכך, פרויד מתייחס אל הלא מודע גם כמערכת מה שיכול להוסיף על הקושי להבין. אני אנסה להציג כאן את התפיסות הראשונות בקשר ללא מודע ולהוסיף לכך בהמשך עוד התייחסויות, כך שאפשר יהיה להכיר אספקטים מגוונים למושג.
אין ספק כי הדרך הטובה ביותר לפגוש בלא מודע היא באמצעות ההתנסות אך למרבה הפלא גם בדרך זו מחכות לנו הפתעות. יתכן, כי לאחר קריאת הדברים, יוכל מי שירצה לנסות ולהבחין בתופעות הקשורות ללא מודע אצלו ואצל אחרים במסגרת של היכרות שאינה רק תיאורטית ותהיה בגדר משהו שעל קצה המזלג.
נצא לדרך.
על מנת להבין את המונח הזה יש צורך להניח הנחת יסוד. למה הכוונה ?

 

ב. השערה על קיומם של תהליכים לא מודעים

השערה על קיומו של משהו לא מודע נולדה מכך שלא תמיד ניתן להסביר תופעות גופניות, מעשים ומחשבות שאנו יכולים להכיר בקיומם באופן מודע. לתופעות הללו אנשים היו ערים ויותר מכך הם גרמו להם סבל, אך לא ניתן היה להסבירם באמצעות הדיאגנוזה הרפואית בשום דרך שיש בה כדי להביא להחלמה.
מהם אותם דברים שהאדם יודע שמופיעים אצלו במודע, מחלקם הוא סובל, אך הוא אינו יכול לפתור או להסביר את הבעיות ומקורותיהם ?
לא מודע

ניקח למשל מחשבות טורדניות, שינויים שחלו ביחסו לבן הזוג או לבן משפחה, טקסים מוזרים, עיסוק אובססיבי באמונות טפלות, סיוטים, פחדים, חוסר יכולת לעשות דבר מה, כישלונות חוזרים בתחומים של זוגיות או עבודה, הפרעות אכילה, בעיות בשינה ועוד.
אלא מה, האדם איננו יודע מדוע, מדוע הוא חווה זאת, מדוע משהו לא הולך, או מדוע זה הופיע פתאום ?הוא שואל את עצמ: האם משהו השתנה ? אך אין תשובה הגיונית, לכאורה גזירה משמיים. 
כפי שקורה לעיתים בתחומי המדע השונים, גם כאן, יד המקרה פעלה והביאה לכך שתהליך פענוח של משהו לא מודע התרחש על פי אינטואיציה של אישה מסוימת, חולה אשר הצליחה בעזרתו של הרופא לקשר בין מה שסבלה ממנו להתרחשויות שונות בעברה שהיו עד לרגע גילויין לא מודעות. אישה זו כונתה "אנה או" ורופאה היה ד"ר יוסף ברויאר.

 

ג. הקשר שבין הסימפטום להשערה בדבר הלא מודע

אם כך, הלא מודע בהקשר הראשון שאנו רואים כאן הוא תהליך נפשי כלשהו שמתקיים באופן שהוא אינו גלוי אך יש לו לעיתים השפעה ברורה ובולטת על החיים המודעים בצורה של סימפטומים, הרבה פעמים בעניינים שחוזרים על עצמם שוב ושוב וללא היגיון ידוע וברור.

אמרנו כי על מנת להכיר בקיומו של "לא מודע" יש להניח הנחה. ההנחה הזו נולדה מכיון שמפגש עם אפשרות הקיום של הלא מודע התרחשה באופן מקרי. החולה של ד"ר ברויאר הראתה סימפטומים שונים  והניסיון לטפל בה באופן ישיר או בכלל להצליח בביצוע דיאגנוזה רפואית רגילה (אורגנית, של הגוף) לא צלח ולא נמצאה דרך לטפל בה.

בדיעבד ניתן היה לנתח את מה שהתרחש ולהכיר בכך שברגעים שלפני הגילוי, הסימפטומים שהיו מנת חלקה של החולה (כאבי ראש חזקים, חוסר תחושה בזרוע ועוד) והם בלבד היו מוצגים כלפי חוץ, למודע, בעוד שבפועל הם היו תוצאה של תהליכים נפשיים לא מודעים.

 

העובדה שכאשר אנו רואים משהו – סימפטום, ומעריכים שיש משהו שהא מסתיר איננה זרה לנו בחיי היום יום. לעיתים פצעים בפה הם סימפטום למחלה ויראלית והזעה יכולה להיות סימפטום לתחושת לחץ או חרדה.  ובאמת יש לכך בימנו ביטוי בשפה ועל דברים מסוימים נוהגים לומר "זה סימפטום למשהו אחר". בהקשר הנפשי ה"משהו האחר" הוא אחת הצורות להתייחס ללא מודע.

 

הפעילות הפסיכואנליטית של פרויד כללה כל העת ניסיונות תרפויטים ובמקביל אליהם ניסיון לנסח אבחנות ותיאוריות הנוגעות להיבט הקליני. במהלך עבודתו הוא נוכח לדעת במהרה שתהליכים נפשיים רבים אצל אלו שהגיעו למרפאתו "החולים" לבין אלו שפגש מחוץ לקליניקה, "הבריאים" לכאורה, דומים זה לזה

ננסה כעת להכיר את מושג הלא מודע מפרספקטיבה זו על פי שני היבטים של הלא מודע: הלא מודע התיאורי והלא מודע הדינמי.

 

ד. לא מודע תיאורי

1. שכחתי ונזכרתי

 

פרויד מתייחס ללא מודע כ"תיאורי" במצב שבו מושג, רעיון או מחשבה כלשהי הקיימים בחלק הנפשי המודע, נעלמים מסיבות שונות ולאחר מכן חוזרים למודע.
נבהיר. בנקודה שלאחר הינתקות העניין מהמודע ישנו פער בזמן אשר בו המחשבה המסויימת אינה נגישה לנו. לאחר מכן, מתוך מאמץ להיזכר, לפעמים ללא מאמץ מיוחד, המחשבה יכולה להפוך מחדש לקיימת

עבורנו במודע.

 

על מה מדובר כאן כאשר נכתב מושג, מחשבה או רעיון ?

 

זו יכולה להיות ידיעה שלנו על כך שאנחנו רוצים לאכול דבר מסוים, הרהור על בילוי שאנו מתכננים, דבר מסוים שאנחנו רוצים לעשות ממש עכשיו, מחשבה על אדם מסוים ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה עליכם. אנו יכולים לחשוב על אותו עניין, דעתנו תוסח מסיבה כלשהי, למשל על ידי רעש, צלצול הטלפון או אסוציאציה כלשהי והעניין מחוץ למודעות. במצבים רבים העניין שחשבנו עליו נעלם, נשאר לא מודע ואנו אף לא שמים לב לכך וממשיכים בעיסוקנו. במקרים אחרים אנו יודעים שהיה דבר מסויים שעסקנו בו ושהוא אינו עוד נגיש לנו במיוחד כאשר מדברים על נושא מסוים ורצף הדיבור עליו נקטע. מוכר בקשר לכך הביטוי "נקרע לי חוט המחשבה".
 

מכאן, ההנחה בפסיכואנליזה היא כי במהלך ההפסקה בין שני המצבים שבהם העניין היה במודע ישנו מצב שבו הדבר קיים במערכת הנפשית אך נסתר ובעצם מתקיים באופן כלשהו בלא מודע.

 

 

2. אז איפה זה היה בינתיים ?

 

היכן התקיימו הידיעה על רצוננו, ההרהור שהרהרנו או המחשבה שחשבנו ? אפשר להניח שהוא קיים בזיכרון אך הדגש כאן, לשם ההבחנה בין המודע ללא מודע, הוא שברגע מסוים הוא אינו זמין עבורנו.

זהו הלא מודע התיאורי שיקרא גם ה"סמוך למודע", נוכל לראות בהמשך מדוע.

עד כאן תיאור היבט ראשון של הלא מודע.

נוכל גם לסכם בשלב זה כי אפשר לקרוא "מודע" למושג, או דבר שקיים במודעות ואנו ערים לכך שהוא שהוא שם ולקרוא "לא מודע" למושג או לדבר שאנו יודעים שהיה במודע קודם לכן, הפך ללא נגיש למודעות וחזר לאחר מכן למודע.

 

ה. לא מודע דינאמי

פרויד מתייחס אל הלא מודע הדינאמי כאל זירה שפועלים בה מספר כוחות נפשיים. את התוצאה של ההתרחשות בלא מודע אנו פוגשים במגוון רחב מאוד של אופנים כמו בצורה של מחשבה מודעת, פעולה שאנו מבצעים או תחושה של סבל. אתייחס כאן לשני היבטים הנוגעים לתהליכים שמקורם בלא מודע בהקשר הדינאמי.

 

• האחד – תהליך דינאמי במובן של תהליך לא מודע שסופו בביצוע התנהגות גלויה.

• השני – תהליך דינאמי שמדגים את הישארותו של עניין מסוים בלא מודע כתוצאה מפעולת ההדחקה.

 

1. תהליך לא מודע שסופו פעולה גלויה ומודעת

 

לצורך הבנת פן זה של הלא מודע ננסה להיעזר כעת בהליכים טיפוליים שנעשו בהיפנוזה בתקופה שלפני פיתוח הפסיכואנליזה. בתקופה זו, כפי שגם נהוג כיום בטיפולים חדשניים, מתבצעים גם ניסויים מלאכותיים שנעשו במטרה לפתח ולהדגים את תהליך הטיפול ההיפנוטי לרופאים המתמחים. 
בתקופה הראשונה שבה החל פרויד להתעניין בתחום הנפש, לאחר השתלמותו אצל שארקו, הוא הגיע להיפוליט ברנהיים – רופא שוויצרי שעסק בטיפול באמצעות היפנוזה.

 

טיפול וניסוי

 

כאמור, נושא הטיפול בהיפנוזה היה אז יחסית בתחילתו ובמקביל לניסיונות טיפוליים, נעשו גם ניסויים שונים עם החולים במרפאה. לאחר שיח עם המטופל שבו ניתן היה ללמוד על הדברים מהם הוא סובל החל הליך טיפולי שכלל מספר שלבים.
שלב א' – הכנסת המטופל למצב היפנוטי
שלב ב' – ביצוע השאה (השפעה) היפנוטית ובמקרים מסוימים גם הנחיה נוספת למטרה מחקרית. דוגמא לכך היא הכוונת המטופל לבצע פעולה בשעה מסוימת, סמוך לזמן שלאחר התעוררותו מהמצב ההיפנוטי. בדוגמא שנראה בהמשך – הנחיה לפתוח מטריה מספר דקות לאחר ההתעוררות מההיפנוזה.
שלב ג' – סיום ההליך הטיפולי והמתנה לביצוע של הפעולה הרלוונטית לחלק של הניסוי.
שלב ד' - בדיקה עם האדם מדוע ועל בסיס מה ביצע את הפעולה אותה ביצע, פעולה שהיא תוצאה של הנחית הרופא ולא היתה קשורה להליך הטיפולי.

 

צריך לומר כי במהלך מספר ניסויים שנעשו נתנו לאדם המהופנט הוראות פרדוקסליות שימחישו את חוסר המקריות של הפעולה אותה הוא ביצע בשעה היעודה. באחד המקרים המטופל המהופנט מונחה לפתוח את המטריה מיד עם היציאה מחדרו של הרופא כשלמעשה היה זה בחדר הקבלה במקום שלא סביר לפתוח בו את המטריה.

 

מובן דינאמי ראשון

 

המובן הדינאמי הראשון של הלא מודע הוא שהרעיון שתוכנו נמסר תחת ההשפעה ההיפנוטית ולא היה קיים במודע לאחר היקיצה, הגיע והתפתח לכדי פעולה מעשית כלשהי, בהתאם להנחיות שניתנו לאדם כאשר היה מהופנט.
המעניין הוא כי בשלב התחקור של האדם ביחס למעשיו הוא לא ידע לומר כי הדבר קשור להיפנוזה, היה בטוח כי מדובר במעשה עצמאי שלו, הוא לא ידע להסביר אותו ובכל מקרה הוא לא זכר כי מדובר בהוראה שקיבל ממשהו.
בדיעבד, אחת המסקנות שעלתה מהעניין היא כי אפשר לראות כאן שני אספקטים של הלא מודע. האחד הגעתו של תוכן ההוראה שהביא לביצוע הפעולה ואספקט נוסף שנותר סמוי מעיניו של האדם, גם לאחר ביצוע הפעולה וזהו קיומה של ההנחיה שניתנה לו לביצוע על ידי הרופא.

 

אשליה של שלמות מול פערים במודעות

 

פרויד מסביר כי מהדברים הללו ומהניסיון הקליני שבא לאחריו, כי המידע שנגיש למודע ונתפס ברגע נתון כשלם, מכיל אף הוא פערים. הפערים האלה, כמו תוכן ההוראה ללא ידיעה על ההוראה של הרופא, מחשבה שנעלמה מהמודעות שלנו, רעיונות שעולים בראשנו ואיננו יודעים מהיכן הגיעו – כל אלה מרמזים לנו כי יש בכל רגע חלק נפשי שנמצא מחוץ למודעות שלנו. בהקשר לכך נהוג לדמות את המודע לקצה הקרחון הבולט מהים, זה מה שרואים, אך מתחת לפני המים קיים גוף הקרחון והבסיס שלו.

 

בכל המקרים שהובאו עולה בבירור דבר אחד והוא שברגעים מסוימים חסר קישור בין המצב שלנו במודע לבין משהו אחר. אם כל התהליכים היו מתרחשים במודע ואם המודע היה משקף כל הזמן את כל מה שמתרחש בנפש אזי לא ניתן היה להביא את הדוגמאות הללו. 

 

 

2. תהליך שנשאר לא מודע כתוצאה מהדחקה

 

בבסיסה, ההדחקה היא פעולה נפשית שמהותה היא בלימה של יצוג נפשי כמו מחשבה, רעיון או מעשה כלשהו שמהווים בעצם את הנציגים של הדחף.

על מנת לפשט את העניין נשים לב כי באמירה זו מגולמים מספר דברים:


• משהו מתרחש בלא מודע שהוא תוצאה של פעילות הנובעת מהדחף.
• פעילות זו יוצרת מחשבות או רעיונות שמנסים לעשות את דרכם למודעות.
• יש אפשרות שהמחשבה תיבלם על ידי פעולת ההדחקה.
• במידה ותתרחש בלימה, הייצוג הנפשי ישאר לא מודע.

 

כפי שנאמר בתחילה, המובן הדינמי של הלא מודע הוא בהתרחשות שבה לוקחים כוחות שפועלים במערך הנפשי, אשר יכולים להיות מנוגדים כמו בהסבר האחרון – תנועה של רעיון שיסודו בדחף אל המודעות ותנועה שכנגד שעיקרה בלימה של התנועה הראשונה.

 

אילו דברים יכולים להיות מודחקים ?

 

תוכן ההדחקה היא עניין אינדיבידואלי ועשוי להיות קשור לעניינים רבים. נצא מתוך הבסיס של התגליות הפסיכואנליטיות וניקח את הדחפים המיניים כדוגמא: אדם מדחיק דחף סדיסטי בקיום יחסים עם בת זוגו, אחרת מדחיקה משיכה לבת אותו המין.  אולם, מכאניזם ההדחקה פועל גם בשדות נוספים : ביחסים חברתיים, בהקשרים של יחסי עבודה, דימוי עצמי ועוד, כאשר בכל ההקשרים תיתכן בלימה של רעיון או מחשבה כלשהם.

 

דימוי של נקודת המבט הטופוגרפית באמצעות שני אנשים

 

פרויד מפתח לצורך הבהרת העניין מה שהוא מכנה נקודת מבט טופוגרפית שמטרתה להמחיש באמצעות דימויים של מקומות את זירת ההתרחשות במערך הנפשי. אתייחס לכך בהמשך ואקדים בהסבר אחר.
ניקח דוגמא הנוגעת למישור של המודע ונוגעת לשני אנשים: אנו מכירים מצבים בהם מספרים ידיעה מסוימת למישהו ותגובתו היא – "מדוע היית חייב לספר לי את זה", במילים אחרות – הידיעה שסיפרת לי גורמת לי להיות מוטרד, חסר מנוחה וכד' והיית יכול לחסוך זאת ממני. ואכן הוא יכול היה לבלום את מסירת הידיעה כך שהיא היתה נשארת אצלו. על פי המתואר העניין הגיע מאדם אחר ומסירת הידיעה או אי מסירתה היא דבר שכפוף לשיקול דעתו. אנו מוצאים כאן שלושה אלמנטים:

  • ידיעה כלשהי המוחזקת אצל אדם אחד.
  • שיקול דעת שאותו אחד מפעיל.
  • פעולה של מסירת הידיעה.

נניח לשם הדוגמא כי הידיעה לא נמסרה לאחר. במקרה כזה נותרה הידיעה אצל זה שהחזיק בה מלכתחילה והיא לא הגיעה למודעותו של האחר. כאן ניתנה הדוגמא על ידי שני אנשים אך למעשה, כל אלה קיימים במערך הנפשי של כל אחד מאיתנו – הייצוגים הם אלה שמנסים להגיע למודע  ואת "שיקול הדעת" של האחר מחליף מנגנון של צנזורה שיכול להפעיל את מנגנון ההדחקה.

ודאי מעניין לדעת כיצד הדבר קורה, אך לענייננו כאן מתברר כי יכול להיות יצוג של דחף, מחשבה, תנועה כלשהי שנבלמה -  דבר שיכול להיוותר לא מודע במסגרת יחסי הכוחות הפועלים במערך הנפשי.
 

התוצאה של בלימה זו עלולה להיות סימפטום שכרוך בסבל.

 

ו. קשר בין מושג הלא מודע לטיפול הפסיכואנליטי 

1. הדוגמאות שהובאו כאמצעי המחשה

 

הדוגמאות שהובאו קודם במטרה להסביר היבטים של הלא מודע בהקשר התיאורי שלו וגם בדוגמא הספציפית שנגעה להיבט הדינאמי של המושג עלולות לתת רושם מוטעה ביחס לכובד עניינם של היבטים לא מודעים עבור אלו שחייהם השתבשו.
כידוע לנו מחיי היומיום, אפשר בפעמים רבות לוותר על היזכרות בעניין מסוים או גם לא להתעקש על מציאה מחודשת של קו המחשבה שנקטע. ועוד, לא תמיד זה ממש משנה מהיכן הגיע הרהור מסוים באופן חד פעמי גם אם הוא עורר רצון לדחות אותו בקרב מי שהוא הופיע אצלו. עבור אלה, מלבד סקרנות מבורכת לכשלעצמה, אין לרוב  פניה לטיפול פסיכואנליטי.

במקרים שהביאו ליצירה של סימפטומים התרחש משהו, רעיון או מחשבה שיהיו לאחר מכן מחוללי הסימפטום היו במודע לשבריר שניה ואולי אף חמקו לגמרי מהמודעות. אלא שכאן היה לתהליך זה שהתרחש חשיבות רבה הרבה יותר לחייהם מאשר עניין שנשכח לגמרי כמו חוט מחשבה שנקרע ואחר כך נקשר מחדש ואף לא פעולה ממשית כמו פתיחת המטריה בדוגמא שהובאה בהקשר להיפנוזה. למטופל שפתח את המטריה בחדר הקבלה מתוך פעולה שנבעה שנבעה מהלא מודע עשויה היתה לחולל לכל היותר מבוכה רגעית ואולי גם הזדמנות עבורו להיות עד להתנהגותו המשונה ולהתנסות בעצמו בהליך רפואי חדשני באותם הימים. לא כך הדבר הוא עבור מי שסובל, לא בעבר, אף לא בהווה של ימינו.
עבורם, תהליכים נפשיים שמצאו את קיומם בלא מודע וגרמו לסימפטומים שונים השפיעו ומשפיעים על חייהם באופן שיכול לשנות אותם ולפגוע בהם באופן מהותי.

 

2. אין לא מודע אחד שווה למשנהו

 

לפיכך, אנו רואים כי אין לא מודע אחד שווה למשנהו . ראינו פרוצדורה מלאכותית שהביאה לפעולה מודעת ואשר מקורה בלא מודע, כאשר התוצאה של אפקט רגעי (פעולה של פתיחת המטריה ובכך נגמר העניין). אך פרוצדורה זו אינה דומה לתהליכים לא מודעים פאתוגניים (מעוררי מחלה).
תהליכים נפשיים שכאלה אינם נגישים למודע מכיוון שהם נמצאים תחת ההשפעה של ההדחקה, אולם ניתן לדעת עליהם באמצעות טיפול פסיכואנליטי. הם גם שונים מהתהליכים הלא מודעים שהובאו בתחילה - כאלה שניתן לשחזר אותם, לרוב בקלות יחסית ואין בהם כדי לגרום סבל ממושך ובעל אופי חזרתי.
לאותן מחשבות או הרהורים שניתן לשחזר, אלה שיכולים להופיע חזרה כאילו מעצמם מייחד פרויד את המיקום הנפשי של ה"סמוך למודע".
בהתאם לכך אנו מוצאים את עצמנו, בתיאור בסיסי הכולל שלושה "מקומות" נפשיים. המודע, הלא מודע והסמוך למודע – זוהי הסכמה המכונה "נקודת המבט הטופוגרפית".

 

3. שאלת הצורך בטיפול וכיוון כללי לעבודה הטיפולית

 

בהתאם למה שנאמר עד כה, הצורך בטיפול עשוי להתעורר כאשר יש משהו בחוויה המודעת שחוזר ונכשל, פוגע באיכות החיים ולא ניתן להבין מדוע כך הם פני הדברים. אז ניתן לומר, כי יסודה של הפסיכואנליזה בנקודה זו הוא במציאת הקשרים שבין החוויות הללו לתהליכים שמתרחשים בלא מודע. במהלך העבודה הטיפולית ולמרות האופי המיוחד והנסתר של הלא מודע, גילויו נעשה אפשרי בין השאר על ידי נקודות מגע המצויות במודע ורמזים המתלווים אליהם אשר לא ניתן תמיד לקשר אותם באופן מיידי. כך יוצא שחזרנו באופן כלשהו לדברים שנאמרו בתחילה על חמקמקותו של הלא מודע.

 

סיכום עד כאן

 

ביססנו את ההבנה על הלא מודע על פי ההסבר שנוגע ללא מודע התיאורי וללא מודע הדינאמי. ראינו כי דחף שמקורו בלא מודע יכול להיבלם על ידי מערכת הסמוך למודע והתוצאה של הדבר עלולה להיות סימפטום.
בנקודה זו ניתן אולי להסיק כי רק סוג מסוים של דחף הוא הכוח שבהדחקתו עלול להיווצר סימפטום, ואכן במשך זמן מה זו היתה התפיסה הפסיכואנליטית. הדבר לא נותר כך ובהמשך אציג דברים נוספים שהתגלו בהמשך המחקר.

עוד בנושא הלא מודע: